בעבודתי בשנים האחרונות אני פוגשת סטודנטים וצעירים בתהליך יציאתם לעולם ובטיפול בחרדה מבחינות. השלב הזה בו הם נמצאים מרגיש לי משמעותי כל כך. אני פוגשת

  "כל החיים רק שאפתי להתקדם ולעלות בתפקידי הניהול, עכשיו כשאין לי יותר לאן להתקדם, אני עדין מרגיש לא מאושר, שמשהו חסר, אני מבין שכנראה

כשאנחנו חולים או חווים קושי, אנחנו מרגישים "מסכנים". כשהילדים שלנו חווים כאב, אנחנו דואגים להם כל כך ורואים אותם לעיתים כ"מסכנים" גם כן. בהרבה מקרים

כשאנו נראים, כשקולנו נשמע "דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך. דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך. דברו שפתיים יחפות,