לילד שלי יש בעיה… !?

לילד שלי יש בעיה… !?

עוד בוקר רגיל. בוקר כזה שמנסים להתארגן בזמן ולהוציא את הילדים מהר למסגרות, בוקר כזה שבו התכנון רחוק מהמציאות, ואז – סוף סוף כולם בחוץ, אני מתפנה לאסוף את עצמי ולצאת לעבודה.

אני מתיישבת במשרד ולוקחת נשימה, כאילו אני לא אחרי ריצת בוקר בת 3 שעות, והופ, קדימה, נתחיל את יום העבודה.

שגרה, כמה טובה השגרה!

אבל אז, בהפתעה גמורה, הטלפון מצלצל ובצד השני זו היועצת מבית הספר. בקול אמפתי היא בוררת מילים ואומרת: "אנחנו דואגים לאורי, קצת קשה לו בזמן האחרון… הוא לא מרוכז, לא עושה את שיעורי הבית, מרבה לריב בהפסקות, זה ממש מדאיג. אנחנו חושבים ששווה לקחת אותו לאבחון, בטח יש בעיה שחשוב שנעלה עליה, אולי הוא זקוק לתמיכה, טיפול, מסגרת מתאימה…"

לילד שלי יש בעיה !!!!!

את שאר השיחה עם היועצת אני כבר לא זוכרת. היה רגע בו חשכו עיני ונאטמו אזני. הכל נעשה מעורפל: לילד שלי יש בעיה, משהו לא בסדר איתו!

הראש מתחיל לעבוד מהר: איך זה קרה לי? מה אעשה? איך אתקן מהר את המצב? איך נעשה שהוא יהיה כמו כולם, כמו שצריך? ומה אני יודעת לאן ללכת? למי לפנות? איזה אבחון? מה עשיתי לא בסדר? אני חייבת לעבוד, חייבת לתקן, חייבת שהכל יחזור מהר להיות כמו שהיה.

ככה אני מעבירה את השעות במשרד ובסופו של יום מגיעה מוצפת בדאגה הביתה ואז פוגשת את הילד שלי ומתחילה להטיח בו: את הדאגה שלי, את הרצון של המערכת, ואת הציפייה שיעמוד בדרישות, את הדחיפות לתקן את הבעיה, מהר, מהר ככל שניתן.

לנשום בעין הסערה, להתבונן יחד במציאות

בשנים האחרונות כל כך הרבה פעמים יוצא לי לשמוע סיפור דומה של הורים שמבקשים להבין מה לא בסדר בילד שלהם ומה אפשר לעשות. אני פוגשת הורים שכואבים על כך שילדם לא עומד בציפיות, לא מתאים בדיוק לריבוע שהמערכת מבקשת ממנו להתאים לתוכו.

תמיד בתוך הערפל, בתוך ההצפה, קשה לנו לראות. קשה לנשום וחוסר האונים שלנו גדול.

ברגע הזה של שיא המשבר אני מבקשת מההורים מולי לעצור רגע, לנשום ביחד, להתבונן יחדיו במציאות, אני מבקשת מהם להיזכר יחד – מי הוא הילד שלהם.

ילדינו מגיבים למציאות ולנסיבות. השנתיים האחרונות היו לא פשוטות, לא להורים ולא לילדים. לא למבוגרים ובטח לא לצעירים.
ילדים רבים עברו מבית הספר ללמידה בבתים ונשארו "תלושים", "מבודדים", ילדים רבים חוו קושי לא קטן מההתמודדות בלימודים בזום, משגרה שהופכת לחוסר ודאות, ואז כשהם סוף סוף חזרו לבית הספר, דרשו מהם לעמוד במטלות, לצמצם פערים ולהשלים יעדים –  כשהם עוד מבולבלים ומרגישים חסרי אונים ולא בטוחים מול מציאות שמשתנה כל הזמן.

לצד כל אלו יש את האתגרים "הרגילים" של מערכת החינוך – לעיתים הכיתה רועשת, להרבה מהילדים קשה ללמוד בה ולעקוב אחר החומר, ואז הילד שלנו בוחר את דרכו להתמודד, להשתייך, לקרוא לעזרה.

בתי הספר ומערכת החינוך כולה עברו טלטלה קשה, במיוחד השנה. מורות עייפות מלימוד וטיפול בילדיהם שלהם, מורות שהן בני אדם, מערכת חינוך שלא תואמת את המצב ועוברת מלימוד בזום, ללימוד פרונטלי בלי הכנה בלי מתן מענה רגשי למי שצריך.

גם אנחנו כהורים מנסים לאחוז הכל ביחד, בעידן של גם וגם וגם והכל במקביל. אנחנו צריכים לעצור ולנשום – להתבונן במציאות הזו, להכיר בה ולהבין כמה היא קשה לכולנו.

כשהילד שלנו קורא לעזרה

כשמשהו כזה קורה, כשאנו מקבלים שיחה מהיועצת או חוות דעת מהמחנכת, אנחנו בעצם מקבלים קריאה לעזרה מהילד שלנו.
זה הזמן להבין שהילד קורא לנו, מבקש משהו. זה הזמן לעצור ולראות תמונה רחבה יותר: תמונה שיש בה אותו, אותנו, את בית הספר, את הכיתה והחברים.

כשהילד שלנו מצלצל לנו בפעמון הוא מבקש שנקשיב, שנהיה שם בשבילו.
לפעמים זה מפר את השגרה, לפעמים אנחנו רק רוצים להצליח לעבוד בשקט, לפעמים זה פוגע באוירה בבית ובבית הספר – אבל הנה זה קרה והוא זקוק לנו.

מאיפה מתחילים? איך עוזרים לו? מה עושים? הנה כמה טיפים ראשוניים מה ניתן לעשות:

הילד צלצל בפעמון, אל תגיבו מיד, עצרו . צאו לטבע למקום מעט מרוחק או לכו לאיש מקצוע ונסו לראות את התמונה הרחבה.

  1. לא להגיב מיד – הילד צילצל בפעמון, היועצת צלצלה – אל תגיבו מיד. עיצרו. צאו להליכה בטבע, תנשמו, לכו לאיש מקצוע ובעיקר – אל תגיבו מתוך חוסר האונים וההצפה.
  2. החזיקו תמונה רחבה של המציאות – כדי להבין מה קורה לילדינו עלינו להתבונן בתמונה הרחבה של הסביבה בה הוא נמצא: בית הספר שעובר טלטלה, חייו החברתיים, מורות שמתחברות או לא מתחברות לילד, לפעמים אנו ההורים עוברים בעצמנו תקופה קשה. התבוננות כנה ורחבה בכל המרכיבים בתמונה תאפשר לנו להבין לעומק.
  3. נסו לראות את הילד מעבר לבעיה – נסו להעמיק ולבדוק: מה הבקשה שעומדת מאחורי ההתנהגות של ילדכם? "הילד אלים בביה"ס" זו הפעם החמישית בה מנהל ביה"ס קרה לנו לשיחה ואנו יחד איתו נזפנו בילד שככה לא מתנהגים, אבל מה עלי לעשות?? כך אומרת לי אמא בפגישה בקליניקה.
    ילד אלים הוא ילד שמחפש קשר, דרך שיראו אותו. ילד אלים בוחר בדרך מאוד מסוימת (אלימות) כדי לספר לנו על הקושי שלו.
    כדי להקשיב לילד שלנו, אנו צריכים לשים בצד לרגע את הבעיה, את הבעייתיות שלו, את הצורך לתת פתרון קל ומהיר. כדי שנוכל להקשיב ולראות את הילד שלנו והצורך האמיתי שלו, אנחנו צריכים לשאול ולברר – מה הוא מרגיש? מה עובר עליו? מה אנחנו יודעים או לא יודעים? מהמקום הזה אפשר לפתוח ערוץ הקשבה אליו ולשאול אותו: מה שלומו? אך הוא מרגיש עם מה שקרה? האם הוא יודע מה גרם לזה?
    זה שונה לגמרי מלשאול – למה הרבצת. כשאנחנו מקשיבים הקשבה לא שיפוטית אנחנו מגלים הרבה על ילדינו.
  4. היזכרו ביופי של ילדכם, במיוחד והייחודי לו – הילד שלנו הוא הרבה יותר מרק בעיה או רק "אלים" יש בו עולם ומלואו, לפעמים בעין הסערה קשה לנו לזכור את זה. אני מזמינה אתכם לשאול: מהן המעלות שלו? מה הוא אוהב לעשות? כשאנחנו מבררים זאת יחד בקליניקה תמיד כל כך מרגש אותי לראות איך חוזרת לכולם הנשימה, חוזר הצבע והחיוך לפנים של ההורים – פתאום יש אפשרות לא לחפש אשמים ויש מקום ללב להיפתח ולהבין…כשאנו זוכרים לראות את כל הרבדים והצבעים שיש בילד שלנו מיד עולה חיוך פנימי, אנחנו נזכרים כמה הילד שלנו מיוחד, הנשימה מתרחבת ואפשר להתרווח על הכורסא. אפשר גם להאמין שיהיה בסדר.

לכל ילד יש את המקום הייחודי שלו בעולם

כל אחד רוצה להיות מיוחד, רוצה שיהיה לו מקום בעולם, שיראו ויכירו בכך שהוא ייחודי. האם באמת כל הילדים צריכים להתנהג אותו דבר?
האם באמת אפשר לצפות שהילדים שלנו כולם יגיבו ויתמודדו באופן דומה?
האם נוכל לעשות מקום לילד להיות רגיש, לפגוש את המציאות בדרך שלו?
האם אנחנו מסוגלים לראות בכך גם את היופי שלו ולא רק את "הבעיה"?
כשהילד שלנו מבקש הכרה – אנחנו יכולים לתת לו יד, מבט ולעזור לו לקבל את מה שהוא צריך.

ומניסיוני –
לפעמים ילד שעכשיו נראה לנו רגיש מדי – יקח את הרגישות הזו לעבודה למען הזולת בעתיד.
וילד שלא מקבל מרות, עשוי גם להפוך לפורץ דרך בעתיד.
אם נהיה שם עבורו, אם נבין למה הוא זקוק, אם נראה אותו לעומק – מעבר לבעיה.

המסע של הילד שלנו – המסע שלנו כהורים

המסע של ילדינו הוא תמיד גם המסע שלנו כהורים. במקום לחפש איך לתקן או להאשים עלינו לראות כיצד הקושי והאתגר מפתחים אותנו כהורים, כמשפחה.
אם נסתכל על הקושי כהזדמנות לצמוח נשנה לחלוטין את יכולת התמודדות שלנו – זה יעזור לנו כהורים לגדול ולהתפתח, וכשאנו ההורים גדלים, גם ילדינו גדלים.

 

הדרך שלי היא להסתכל על אתגרי הילדים שלי כקריאה עבורי להמשיך להתפתח.

הרבה פעמים הדרך בה אנו מתמודדים ומתבוננים על ילדינו, היא חלק מהפתרון או לפחות חלק מתוך התנועה קדימה. כשאנו משנים את הדרך בה אנחנו רואים את ילדינו, תמיד יש תזוזה גם אצלו.

אז אם לילד שלכם יש בעיה – אני ממליצה לכם לחשוב לעומק על ההצעות שלי כאן, לנשום, להתבונן, לראות את התמונה הרחבה, לראות את ילדכם מעבר לבעיה – על כל הטוב שבו, להקשיב לו כשהוא מבקש הכרה ועזרה.
ואם המאמר הזה עזר לכם – אני מאוד אשמח לשמוע.

ן… אם גם לכם יש "ילד שיש לו בעיה", מוזמנים לקחת פסק זמן, להגיע אלי לקליניקה! נתבונן ביחד בתמונה הרחבה.

שיהיה בהצלחה!!!

שלכם, ענבל אורון  עדינוה

guest
שם מלא
דואל
0 תגובות אחרונות
Inline Feedbacks
צפה בתגובות

שתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email